שלום לכולם,
היום אני בוחרת לשתף אתכם בקשיים שלי. במצב רוח הרע שיש לי.
לא תמיד הכל ורוד בחיים שלנו. לפעמים יש עליות ויש ירידות.
אמנם אני תמיד משתדלת לבחור את המחשבות הטובות שלי, המעצימות,להשתדל להסתכל על חצי הכוס המלאה וכן כן להפוך כל נאחס לנכס אבל יש לי ימים כאלו ובזמן האחרון הם די רבים לצערי של דיפרסיה.
פתאום אני בוכה, קצת עצובה, דואגת, לא מתקשרת. מתנתקת. אדישה, ישנה שעות וקמה עייפה.
ימים של חוסר רגיעה. של חוסר חיבור לעצמי ולאנרגיה שלי.
מרגישה כמו עלה נידף כל כך רע לי שאני לא מבינה מאיפה זה בא.
ואני מרגישה שאני שוקעת. כל הזמן הדמעות בעיניים המחשבות, הדאגות, הסרטים שעוברים לי בראש..
נכון. יש לי את כלי הצחוק ואני באמת עושה את הכל.
היום עשיתי לעצמי פרצופים במראה. צחקתי ובכיתי. צחקתי ובכיתי.
לא מבינה מה קורה איתי.
אולי זה גיל המעבר. אולי מזג האויר, אולי תשעה באב שמתקרב.
אני מרגישה אבודה.
אתמול חלמתי חלום שאני טובעת בים שחור. שאני משחררת את כל הכעסים, את כל הציפיות את כל הרצונות
שאני נותנת לים השחור לנהל אותי, להשתלט על ישותי.
זה היה חלום מאוד מפחיד והתעוררתי ולא יכולתי להרדם יותר.
אני מרגישה בודדה, למרות שחברות שלי מצלצלות, מתעניינות.
אתמול פתאום התקשרה אלי אליסה. אני לא מכירה אותה. פעם עזרתי לה עם מצגת.
אין לי מושג מאיפה היא הגיעה אלי וכל כך עודדה אותי, ועזרה לי ותמכה והאירה את הכל באור אחר לגמרי.
והלכתי לנוח. וקמתי. ושוב הלכתי לנוח ושוב קמתי.
ימים מוטרפים. אני מקווה שאני לא משתגעת.
סליחה.
אני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה